עיר בלי מרכז, מרכז בלי עיר

שולי הערים וכבישים בין-עירוניים הופכים לרצף של קניונים ומרכזי קניות, שהמרכזים המסחריים הוותיקים מתקשים להתחרות עימם. איך אפשר לחשוב מחדש על המרכז העירוני – והאם בכלל ניתן (או צריך) לשמר הגדרות מסורתיות לאור המציאות המשתנה?

עיר הגלובוס השבוי. על טענתו של רם קולהאס כי העיר משתנה בתוך התאים המרכיבים אותה, יש להוסיף כי הרשת עצמה צריכה להיות מגוונת מספיק ולהציע תאים בנפחים שונים (דימוי: גנוסר וולף-הנסל)

הקטע הצפוני של כביש 40, בין קרית מלאכי לכפר סבא, שימש במשך עשרות שנים כדרך אחורית ה'תופרת' את ערי המרכז ממזרח. אל הכביש הזה נפלטו אזורי תעשייה כבדה ומזהמת אשר לא היה להם מקום בעיר. היום, נדמה, התמונה התהפכה. לאורך 58 הקילומטרים של קטע הכביש שוכנים כ-38 אזורי תעשייה ומסחר, השייכים ל-19 רשויות שונות. אם בעבר הוא שימוש כחצר אחורית – היום הכביש משמש כחזית קדמית לערים, ואלו מתחרות ביניהן מי תעמיד עליו את אזור העסקים המרשים או את הקניון הגדול ביותר. הכביש הפך מאמצעי למטרה עצמה ובמובנים מסוימים ניתן לראות אותו כמרכז עיר לכל דבר: רחוב מסחרי בקנה מידה עצום, כאשר הערים סביבו משמשות כשכונות מגורים.

כביש 40 הוא רק דוגמה אחת מני רבות לשינוי שחל בעשורים האחרונים בתכנון אזורי מסחר. בעשורים הראשונים לאחר הקמתה של מדינת ישראל רווחה תפיסה תכנונית לפיה בבסיס של כל מערכת עירונית קיים 'מרכז', לב עירוני המהווה את שיא ההתרחשות במרחב הציבורי. רוב שטחו של המרכז הוקצה למסחר, לעתים לצד ייעודי קרקע נוספים כמו מבני ציבור ותרבות או תוך עירוב בין מגורים למסחר. צורת המסחר שרווחה באותה תקופה התאפיינה בקנה מידה קטן עד בינוני וכללה חנויות ומרכזים קטנים הפרושים לאורך צירי תנועה ובמתחמים הממוקמים לרוב במרכז הפיזי של העיר. תפיסה תכנונית זו השפיעה באופן ישיר על אופן חלוקת המגרשים והגודל שהוקצה להם – במרכז העיר מגרשים קטנים לשימוש מסחרי ובשאר חלקי העיר מגרשים בינוניים למבני מגורים.

עיר קטנה עיר גדולה - חוסר הגמישות של הגריד העירוני הקיים לצד התפתחות מואצת של מרכזי מסחר רחבי מימדים בשולי העיר, יביאו למצב בו שתי ערים שוכנות זו לצד זו - על הכביש- עיר 'גדולה' ואילו במרכז הישן- עיר 'קטנה' (דימוי: גנוסר וולף-הנסל, כל המפות באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

החל מסוף שנות השמונים חל שינוי במסחר העירוני. קניונים החלו להופיע במרחבים העירוניים בקנה מידה הולך וגדל. לעומת החנויות ומרכזי המסחר המסורתיים שהיוו חלק מהרצף העירוני, הקניונים תיפקדו לרוב כמרחבים נפרדים ומנותקים. שינוי זה קשור למעבר שהתרחש באותה תקופה מתפיסה סוציאליטית לתפיסה קפיטליסטית ולהשפעה הכלכלית ההולכת וגוברת של ארצות הברית וחלק ממדינות אירופה. תפיסות צרכניות חדשות בשוק המסחר הישראלי הביאו לכך שבשנות התשעים הפך הקניון למוקד המסחרי העיקרי.

מגמות בתחום התחבורה והתפתחותו המתמדת של שוק הצריכה הולידו בישראל של תחילת שנות האלפיים טיפוס אמריקאי נוסף: הפאוור סנטר, המוכר גם כמתחמי ה"ביג" למיניהם. עשרות מרכזי מסחר בקנה מידה גדול החלו להופיע בזה אחרי זה לאורך נתיבי תחבורה בין-עירוניים. אלו הציעו מגוון רחב של מוצרים מתחומים שונים, חניה בלתי מוגבלת ושעות פתיחה גמישות יותר (לעיתים גם בשבת). מיקום המרכזים בשולי ערים משרת הן את היזמים, בשל זמינות המגרשים הגדולים והריקים והפוטנציאל הרב להשבחת קרקע זולה על ידי ניצולה לייעוד מסחרי, והן את העיריות, שקיבלו רווח משמעותי מהמיסים המוטלים על המסחר. אותם אזורים, ששימשו עד אז לחקלאות או לתעשייה, החלו משנים את פניהם בהדרגה והופכים לאזורי מסחר מנותקים מכל הקשר עירוני, למעט הכללתם הרשמית בתחום מוניציפלי של רשות או מועצה זו או אחרת.

המרכז העירוני נדחק לשוליים

התחזקותם של מרכזים מסחריים בשולי הערים משפיעה באופן ישיר על המרכזים הישנים. המסחר העירוני אינו מסוגל להתחרות בתחזוקה הפרטית, בהיצע, בשטחי הבנייה הרחבים ובתשתיות החדשות של מרכזי המסחר הפרבריים. אמנם, בשנים האחרונות יותר ויותר עיריות יוזמות פרויקטים לחידוש ושיקום מרכזי הערים, אולם יוזמות אלה לרוב נוגעות למראה החיצוני ולשיפור התשתיות של אותם אזורים ללא חשיבה מחודשת על התוכן והתפקוד שלהם. מתכננים, תנועות וארגונים העוסקים בתכנון עירוני, קוראים להחזיר את המרכזים למצב בו היו לפני כמה עשורים, תוך שהם נצמדים לתאוריות קאנוניות בתכנון ערים מאמצע המאה העשרים, לרוב מארצות הברית, וזועקים לעירוב שימושים ולהגבלת התחבורה הפרטית בכדי לאפשר מרחבים עירוניים פתוחים להולכי רגל. הנושאים בהם הם עוסקים אכן ראויים לתשומת לב וכובד ראש, אולם נראה שהמצב הנתון נובע מבעיה עמוקה יותר.

כך למשל, החלוקה לגושים וחלקות וקביעת אחוזי הבנייה וקווי הבניין משפיעות במידה רבה על עתיד המקום. בעוד המסחר העירוני מחולק למגרשים קטנים לאורך צירי תנועה ראשיים או במרכז העירוני, לאזורי התעשייה מוקצים מגרשים גדולים בשולי העיר. חלוקה כזו הולמת היטב את האופן בו תוכננו ערים במאה העשרים, אך לא בהכרח תופעות כלכליות ותרבותיות המתרחשות היום. כמו כן, לצד הנטייה לאשר או להעלים עין משימושים מסחריים חורגים בשטחי תעשייה וחקלאות, ניכרת קשיחות רבה בכל מה שנוגע לייעודי הקרקע בתוך תחומי העיר. מסחר 'גדול' מעתיק את מיקומו מהמרכז אל שולי העיר בקלות רבה, מאחר ופעולה זו מטיבה הן עם העירייה, שמקבלת מיסים גבוהים עבור פעילות מסחרית, והן עם היזמים, שנהנים מהשבחת קרקע זולה למסחר. אולם, קלות זו לא ניכרת בכיוון ההפוך. לרוב, נותר הרחוב המסחרי העירוני בייעודו המקורי ללא יכולת לקבל לתוכו פרוגרמות חדשות, גם כאלה שלכאורה יכולות להתאים למרכז עיר. תעשייה היא דוגמה טובה לתחום ששינה את פניו ואת נוכחותו במרקם העירוני בצורה דרסטית בעשורים האחרונים. בעוד התעשייה הכבדה מורחקת לפריפריה הלאומית והגלובלית, הולך ומתחזק סקטור תעשייתי-טכנולוגי שפועל בקני מידה משתנים, כאשר חברות גדולות פועלות לצד גופים פרטיים קטנים. באותו אופן שבו התחלפה החנות הקטנה בקניון גדול, התחלף המפעל הגדול במעבדה טכנולוגית קטנה. אך בניגוד לחנויות שיצאו לשולי העיר, המעבדות-מפעלים הללו מתקשים למצוא לעצמם מקום במרכז העירוני.

מקרה בוחן : כפר סבא

העיר כפר סבא נמצאת בקצהו הצפוני של כביש 40 ונחשבת עיר מתוכננת היטב ויציבה מבחינה כלכלית וחברתית. רחוב ויצמן, ציר התנועה הראשי, הינו רחוב מסחרי המאופיין במגרשים קטנים, שבחלקם יש עירוב בין מגורים למסחר ופרוגרמות ציבוריות נוספות. אזור זה הוא היחיד בו מוקצה שטח לשימוש מסחרי כמתחם מרוכז, ומלבדו קיימים רק מספר מגרשים בודדים לשימוש מסחרי הפזורים ברחבי העיר. עם זאת, בפועל, רוב המסחר המתקיים בעיר כלל לא נמצא בתחומי אזור זה אלא באזור התעשייה המזרחי, בנקודת המפגש של כפר סבא עם כביש 40, ובמקומות נוספים במערב וצפון מערב העיר, במפגש של העיר עם כביש 4. אזורים אלה לא מופיעים בתכנית המתאר העירונית כמגרשים המיועדים למסחר אלא לשימושים אחרים, ברובם תעשייה.

מרכז G כפר סבא- מרכז ללא עיר (צילום: גנוסר וולף-הנסל)

במבט ראשון נראה כי רחוב ויצמן, אשר מהווה ציר תנועה ראשי של העיר מתפקד היטב. אנשים רבים פוקדים אותו מדי יום ברגל וברכב ולמבקר בעיר יהיה קל להצביע עליו כעל 'המרכז'. אך בהסתכלות קרובה יותר ניתן להבחין כי קרנו ירדה מאוד מאז היה ליבה הפועם של כפר סבא. בתי העסק הם ברובם עסקים קטנים, חנויות כלי בית, ביגוד, חנויות מכולת ומזון מהיר. רבים מהם שוכרים את המקום בדמי מפתח, והאנשים הרבים העוברים ברחוב חולפים על פני החנויות מבלי להתעכב. גם קניון ערים, שיכול להוות דוגמה מוצלחת לכאורה לשילוב של קניון במרחב הציבורי הפתוח, איבד לפני מספר שנים את בתי הקולנוע שלו לטובת מתחם בתי הקולנוע שבאזור התעשייה, והפדיון שלו נמוך משמעותית מזה של קניון הג'י המתחרה.

על היחלשותו של מרכז העיר יכולה להעיד גם תחרות שפרסם אגף ההנדסה בעיריית כפר סבא לפני כשנה, בה קוראת העירייה לאדריכלים להגיש הצעות לחידוש ושיקום רחוב ויצמן. שתי הצעות הגיעו למקום הראשון אך עד היום טרם החלו להוציאן לפועל. לעומת זאת, לדברי בכיר ברשות, בימים אלה מקודמות מספר תכניות מתאר מקומיות העוסקות בפיתוח של אזור התעשייה הקיים וכן מספר לא מבוטל של מתחמי תעסוקה ומסחר חדשים בשולי העיר. דיסוננס זה מעיד על שני קולות העולים משדה התכנון בישראל: האחד הוא קולם של גורמי התכנון אשר מתאמצים להיצמד לתפיסה המסורתית כאבסולוטית ומחייבת, והשני הוא קולם של מי שבאים מעולם הכלכלה ומינהל העסקים, מזהים את המגמות המתרחשות כיום ומיישרים איתן קו.

כפר סבא מקטע עירוני - מודל נפחי הבינוי המוצעים למרכז העיר בכפר סבא (גנוסר וולף-הנסל)

כלומר, לאור היעדרם של רעיונות ומודלים תכנוניים חדשים, הכלכלנים ואנשי העסקים מובילים את הפיתוח העירוני, אך האופן בו דבר זה נעשה, 'מתחת לשולחן' ולא כהצהרה פומבית, לא מייצרת חשיבה מחודשת על התכנון העירוני בכלל, והמרכז העירוני בפרט. לכן, זה לא מספיק לחזור למודלים מסורתיים ולחדש את המרכזים הישנים – יש צורך במחשבה מחודשת על מערכת התכנון, חשיבה שמאתגרת רעיונות קיימים ולא חוששת לשים סימן שאלה גם על כלים שנראים מובנים מאליו, כדוגמת תשריט ייעודי קרקע. תכנון העיר כמערכת מגוונת שלא מבוססת על פרישה של ייעודי קרקע אלא על קביעת נתונים פיזיים ונפחיים לכל מגרש – שטח, גובה, חזית, יחסים – יאפשר לה להשתנות באופן אורגני וגמיש יותר, על ידי כוחות שונים הפועלים בה, כל זאת תחת השגחה של גוף תכנוני כללי אשר יהיה אחראי לשמירה על איזון בין הכוחות השונים וכן לצרכים של העיר כמערכת. כך, אזור ששימש בעבר לתעשייה יחליף את פניו בהדרגה לאזור בילוי ולמבני תערוכות, שכונת מגורים תהפוך עם הזמן לאזור מסחר או תעסוקה. יתרה מכך, תכנון מסוג זה לא רק יאפשר גמישות גדולה יותר של שימושי קרקע, אלא גם הופעה של טיפולוגיות חדשות. גיוון של גריד הרחובות וגדלי המגרשים יביא לתופעות שאינן מוכרות לנו היום: מבני מגורים קטנטנים או מתחמי מגורים עצומי ממדים, בתי חולים מפוזרים במבנים שונים ברחבי העיר, משרדים המשתלבים בתוך סביבה ירוקה, מכונים טכנולוגיים בתוך מרכזי קניות וכן הלאה.

שיטה כזו תאפשר לתופעות עירוניות לצמוח, ואלו, יותר מכל מודל עירוני מסורתי, ייטיבו עם הערים שלנו.

עיר משתנה - כיצד נוכל לאפשר לערים להשתנות עם הזמן ועם הצורך? (גנוסר וולף-הנסל)

גנוסר וולף-הנסל היא אדריכלית בוגרת המחלקה לארכיטקטורה בצלאל. העבודה נעשתה במסגרת פרויקט גמר ביחידה למכניזם תכנוני, פרק המחקר הרעיוני נעשה בשיתוף לילך בורנשטיין.

כתבות נוספות:

"סוף עונת הקניונים", מאת רוני בר

"ממלאי מקום עירוניים", מאת שירה לוי-בנימיני

"שינויים בהרגלי הצריכה", מאת אורית נבו

פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 25.10.2016

#מרכזופריפריה #התחדשותעירונית #אסטרטגיה #מדיניותותכנון