תכנון בעיר זרה

מה קורה כאשר קבוצה של סטודנטים מקנדה מגיעה לקורס תכנון ערים בברבדוס? האם פתרונות תכנוניים שפותחו בעולם המערבי יכולים להיות מועתקים ממקום אחד לשני, במה שמכונה בספרות "מוביליות של מדיניות"? רשמים מברבדוס

מצעד ברחובות העיר. עיר הבירה, ברידג'טאון, נראית אחרת מהדימוי התיירותי. (צילום: נופר אבני ועופר רוזנשטיין)

האי הקאריבי ברבדוס מציף דימויים של חולות לבנים ומים צלולים, אבל עיר הבירה של העיר, ברידג'טאון, נראית אחרת מהדימוי התיירותי הזה. היא צפופה ובחלקים אף מלוכלכת. התשתיות שלה רעועות, המדרכות כמעט לא קיימות והתנועה סואנת. בעיר מתגוררת כשליש מאוכלוסיית האי אבל מעטים התיירים שבוחרים לשהות בה. אלה שמגיעים לאי בטיסה לרוב נוסעים היישר לאתר נופש מפנק, ואילו התיירים שמגיעים באמצעות ספינות הטיולים העצומות שעוגנות בנמל העיר, לרוב חולפים על פניה. לכל היותר, הם מגיחים לשוטטות קצרה בחנויות הדיוטי פרי או לביקור במבשלת הרום המקומית. אפילו האזורים בעלי הפוטנציאל התיירותי עומדים שוממים. אזור שפת המים, למשל, שיכול היה להיות אזור תיירותי שוקק, אמנם מכיל כמה מסעדות ומועדונים אבל לא מממש את הפוטנציאל הטמון בו.

אזור המים בדאונטאון ברידג'טאון. יש מספר עסקים פעילים אבל רוב הזמן האזור שומם (צילום: נופר אבני ועופר רוזנשטיין)

בניין הפרלמנט של ברבדוס. בעקבות ריכוז המבנים ההיסטוריים בברידג'טאון אזור בעיר הוכרז כאתר מורשת עולמית, אולם רוב המבנים מוזנחים וקשה לאתר אותם (צילום: נופר אבני ועופר רוזנשטיין)

מה קורה כשלתוך המרחב הזה מגיעה קבוצה של סטודנטים מאוניברסיטת מקגיל שבקנדה לצורך קורס מעשי ומזורז? האם בכלל יכולים הסטודנטים (והמרצים שלהם) להבין את ההקשר שלתוכו נכנסו – במיוחד כאשר הקשר זה חורג מההקשר המערבי בו הם מורגלים? אלו הן חלק מהשאלות שעולות מקורס תכנון עירוני שלימדתי השנה, המהווה חלק מתכנית לימודים מיוחדת שמתקיימת במרכז המחקר של מקגיל בברבדוס. חלק מהאתגר בקורס היה להציע רעיונות למינוף הפוטנציאל של ברידג'טאון, לא רק עבור תיירים, אלא גם עבור תושביה, נקודה שהיה צריך לחזור ולהדגיש לאורך הקורס.

למרות שברידג'טאון לא מצטיינת באסתטיקה, יש לה איכויות אחרות שמפצות על כך. המרחב הציבורי מדורדר למדיי מבחינה פיזית, אולם הוא שוקק חיים ופעילות. בגלל האקלים הטרופי, הרבה מחיי היומיום מתקיימים בחוץ. האוטובוסים לא תמיד נוחים או אמינים, אבל הם יחסית זמינים ומחירם זול. האנשים ידידותיים ובזכות הקומפקטיות של האי, רבים מכירים האחד את השני. יש הרבה מוסדות ציבור, ולמרות שמזג האוויר יכול להיות מאוד חם ולח, חלק גדול מהעיר נגיש ברגל. כשיוצאים ממרכז העיר, רואים שעל אף שהשכונות לא עשירות, תושבים משקיעים במרחב הפרטי והציבורי באמצעות גינות קטנות, צבע, שבילים וסמטאות שמשמשים אותם ביומיום. נוסף על כך, קנה המידה של העיר מאוד אנושי.

בית פרטי באחת השכונות ליד מרכז העיר.התושבים משקיעים במרחב הפרטי והציבורי (צילום: נופר אבני ועופר רוזנשטיין)

על רקע זה, החלו לצוץ מתחים בין התיאוריות והכלים התכנוניים שהסטודנטים נחשפו אליהם במהלך הקורס, לבין האופי הייחודי של ברידג'טאון. כקורס תכנון מזורז לסטודנטים ממגוון רקעים – מהנדסה ועד יחסים בינלאומיים – ובהתאם להכשרה שלי כמתכננת שנחשפה בעיקר למודלים אמריקאים ואירופאיים, מטבע הדברים הקורס היה מאוד מערבי בתכניו. למרות הניסיון לכלול דוגמאות ממקומות שונים בעולם, עדיין, רוב הדוגמאות הגיעו ממדינות מערביות ורוב המושגים שבהם עסקנו, כגון ניו-אורבניזם, צמיחה חכמה (smart growth) ושימור, צמחו בערים מערביות.

למרות שניסיתי לעודד את הסטודנטים לחשוב על מידת ההתאמה של מודלים כאלה לסביבה המקומית, בדיעבד, לא תמיד הדגשתי זאת מספיק: חלק מהסטודנטים העירו, ובצדק, שהתמונות והדוגמאות במצגות היו לרוב מערים מערביות. הפער בין המערבי למקומי הומחש גם כשהזמנו מתכנן מקומי להרצות לסטודנטים על תכנון בברבדוס. מצד אחד, המתכנן שהזמנו הוא בן המקום שעוסק בתחום כבר עשרות שנים. מצד שני, כמו רוב המעמד הגבוה בברבדוס, המתכנן היה לבן ממוצא בריטי ורבים מהפרויקטים שלו הם מגרשי גולף ואתרי נופש יוקרתיים, שגם הם למעשה מייצגים ייבוא של מודלים מערביים לאקלים המקומי. לפיכך, מקום כמו ברבדוס, יעד תיירות עולמי עם מורשת קולוניאלית נוכחת, מזמין לדיון שאלות כגון: מה המשמעות של נקודת מבט חיצונית, מערבית, על מקום כל כך שונה ממה שאנחנו מכירים? האם כלים כמו שבילי אופניים ושימור מבנים היסטוריים, שאנחנו כל כך רגילים לראות בערים מערביות, יכולים פשוט להיות מועתקים לקונטקסט אחר?

מוביליות של רעיונות

בעשורים האחרונים מופנית יותר ויותר תשומת לב לזרימה של אנשים, סחורות, הון וידע ממדינה אחת לשנייה. ענף אחד בדיון הזה מתמקד ברעיון של זרימת מדיניות (מה שמכונה policy mobility או policy transfer) – תהליך בו מודלים של מדיניות נלמדים ומועברים ממקום אחד לשני. כל מי שעוסק בתכנון או בעיצוב עירוני מכיר זאת; כמעט כל מצגת נפתחת בהצגה של תקדימים מהעולם. חלקם פיזיים-ממשיים (ההיי-ליין בניו יורק ונהר ה- Cheonggyecheon בסיאול הן דוגמאות פופולריות בשנים האחרונות) בעוד תקדימים אחרים מציגים יוזמות מדיניות שהצליחו במקומות אחרים. כצפוי, השאלה האם ניתן – והאם בכלל צריך – להעתיק רעיונות ממקום אחד לשני עלתה שוב ושוב במהלך הקורס. אתן כדוגמה את נושא האוטובוסים: בברבדוס ישנן שתי מערכות תחבורה – אחת ממשלתית, ושנייה בלתי פורמלית. קבוצה של סטודנטים שעבדו על נושא התחבורה הציעו שבדומה לערים רבות בעולם, הגיע הזמן ליישם גם בברבדוס מערכת טכנולוגית של כרטיס חכם (בדומה לרב-קו) ולהפסיק את התשלום במזומן. מנגד, סטודנטים אחרים הצביעו על כך שהמערכת הלא-פורמלית והתשלום במזומן מספקים פרנסה לכרטיסנים, ושאולי ברבדוס עוד לא בשלה לשינוי במערכת. שאלות דומות הועלו בהקשר לשבילי אופניים (האם זה אמצעי תחבורה מתאים לאקלים הלח?), מיתוג ויצירת רובע תרבות (האם התושבים ירצו בכך?) וסוגיות אחרות.

סצינה מעניינת במיוחד מתעוררת לחיים בשעות הצהרים, אל פינות מוצלות מגיעים רכבים שמוכרים אוכל ביתי מקומי(צילום: נופר אבני ועופר רוזנשטיין)

האם ברבדוס בשלה לשינוי מערכתי? ואם כן איזה סוג של שינוי? (צילום: נופר אבני ועופר רוזנשטיין)

שאלות אלה מתקשרות לסוגיות גדולות יותר בתיאוריה התכנונית. חוקרים כמו ונסה ווטסון וג'ניפר רובינסון מדרום אפריקה, אנניה רוי מארצות הברית ואורן יפתחאל מאוניברסיטת בן גוריון מצביעים על כך שמרבית התיאוריה התכנונית התפתחה מתוך המערב ובשיח עם המערב, ועל כן יש לפתח תיאוריה 'דרומית' ו/או 'מזרחית' שמנהלת דיאלוג, וצומחת מתוך, הקשרים אזוריים שונים. אם נשליך טענה זו מהתיאוריה לפרקטיקת התכנון, אין הכוונה לקבוע ששבילי אופניים מתאימים רק לברלין או לקנדה, ושבניינים ראויים לשימור קיימים רק בניו-יורק. הרעיון המרכזי הוא שהתכנון צריך להסתמך על הערכים המקומיים והקונטקסט האזורי על מנת לייצר פתרונות רלבנטיים. כמו כן, אין הכוונה היא שלא ניתן ללמוד ממקומות אחרים או שרעיונות מסוימים לא יכולים להצליח במקום אחר, אלא שכמתכננים, מוטלת עלינו האחריות לא 'להעתיק' רעיונות באופן אוטומטי אלא לבחון כיצד ליישם אותם בסביבה שלנו. בסופו של דבר, ברידג'טאון היא לא אמסטרדם ותל אביב איננה לונדון. כל עיר מושפעת מכוחות כלכליים, פוליטיים וזהותיים אחרים, והאתגר שלנו כמתכננים הוא לזהות את המרכיבים השונים ולמנף אותם לטובת העשייה התכנונית ותושבי המקום. ההזדמנות לערוך קורס תכנון ערים במקום ייחודי כמו ברבדוס יצרה מרחב חשוב לדיון בסוגיות אלה. גם אני למדתי שלא לקחת כמובן מאליו את התיאוריות והמושגים שלמדתי.

כתבות נוספות:

מגדל השן יורד לשטח, מאת שלי חפץ

מתכננים שינוי, מאת הילה בר-נר

ממלאי מקום עירוניים, שירה לוי-בנימיני

פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 11.04.2016

#ברבדוס #אסטרטגיה #עיצובותכנון #עיראקדמיה