מגדל השן יורד לשטח
- שלי חפץ
- Feb 28, 2016
- 6 min read
בשנים שחלפו מאז פגעה סופת ההוריקן קתרינה בניו אורלינס הפכה העיר למעבדה לשיתופי פעולה בין האקדמיה לקהילה. זהו לא המקרה היחיד – האקדמיה, שמואשמת לא פעם באליטיזם וניתוק, הופכת לשחקנית פעילה בזירה העירונית
משבר כמחולל שותפות אקדמיה-קהילה (צילום: A. Golden מתוך Flickr)
משברים הינם אירועים לא צפויים, קשים לניהול ובעלי השלכות רחבות, הדורשים פעולה וחשיבה מחוץ לקופסה ומחייבים שילוב של כוחות ו"מוחות" מתחומי ידע מגוונים. מסיבה זו, אירועי משבר נחשבים למחוללים של שותפויות אקדמיה-קהילה. מקרה בוחן מעניין של שותפות כזו התפתח בארצות הברית באזור ה-Ninth Ward בניו אורלינס לאחר סופות ההוריקן קתרינה וריטה, שפקדו את המדינה בשנת 2005.
מעל ל-1,200 בני אדם נהרגו בסופות הללו, נתון שהפך את הוריקן קתרינה לאחת מחמש סופות ההוריקן הקטלניות בהיסטוריה האמריקאית. נתון אחר, ששם את קתרינה בראש הרשימה, הוא הנזק הכספי שחוללה הסופה ושמוערך בכמאה מיליארד דולרים. נזקים כבדים במיוחד נגרמו לתשתיות עירוניות, לבתי מגורים ולעסקים מקומיים באזור ה-Ninth Ward. נוסף לנזק הפיזי והכלכלי, התפתח באזור גם משבר חברתי בשל העובדה שבמקום התגוררה אוכלוסייה אפרו אמריקאית חלשה במיוחד. עוד לפני הסופה, 40 אחוזים מתושבי המקום חיו מתחת לקו העוני. לאחר פגיעת ההוריקן, אוכלוסייה זו נחשפה לתופעות קשות של קריאות, חלקן גזעניות, מצד פוליטיקאים מקומיים, נגד שיקום האזור ונגד השבת התושבים לביתם. ביו היתר נשמעו קריאות כמו: "אלוהים עשה בשבילנו מה שלא הינו מצליחים לעשות באמצעות מדיניות ציבורית" ו- "זה הולך להוביל אותנו לקראת עיר בריאה יותר: פחות שחורים - יותר לבנים, פחות עניים -שפע גדול יותר". (Forester et al. 2008, p. 521)
הוריקן קתרינה. אחת מחמש הסופות הקטלניות שידעה ארצות הברית (צילום: ויקימדיה)
אולם, רבים אחרים התגייסו במטרה לסייע בשיקום האזור, ושני סוגים של שיתופי פעולה מעניינים נולדו בעקבות האסון הכבד: שיתוף פעולה ראשון, פנים-אקדמי, נוצר בין שלוש אוניברסיטאות מובילות: קורנל, קולומביה ואוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. שיתוף פעולה שני, בין האקדמיה לקהילה, התגבש בין מחלקות התכנון באוניברסיטאות הללו לבין הארגונים החברתיים Acorn ו- Acorn Housing, ששילבו כוחות על מנת לסייע לתושבי האזור ולהחזירם לבתיהם. במסגרת שותפות זו, פותחה התכנית האסטרטגית "The People's Plan for Overcoming the Hurricane Katerina Blues", שהוגשה בסופו של דבר להנהגת העיר.
הספר "Rebuilding Community After Katerina", שיצא לאור לאחרונה (2016) בעריכת קן רירדון וג'ון פורסטר, מתאר את השותפות המיוחדת והמורכבת הזו מנקודות מבט שונות (מרצים, סטודנטים ואנשי צוות מהארגונים החברתיים שלקחו חלק בפרויקט) ומציף את ההזדמנויות והאתגרים הטמונים באקטיביזם אוניברסיטאי. בספר, מתוארים קשיים מסוגים שונים איתם נאלצו להתמודד מובילי השותפות: חילוקי דעות בין הגופים האקדמיים לבין הארגונים החברתיים בנוגע להתנהלות תהליך התכנון ואמצעיו, בעיות מימון ובעיות לוגיסטיות כמו התנהלות במסגרת לוח זמנים אקדמי, זאת בנוסף להתנגדויות ולקריאות נגד תהליך השיקום כמו אלו שהוזכרו לעיל.
האם האקדמיה צריכה להפוך לשחקנית פעילה ולהשפיע על היחסים העירוניים? (תמונה: שלי חפץ)
הספר גם פורס את ההזדמנויות הפדגוגיות והחברתיות שזימנה השותפות והעבודה על התכנית האסטרטגית: במהלך הכנת התכנית, ביצעו הסטודנטים מחקר שכלל בין היתר ניתוח מצב קיים מקיף של האזור וסקר פיסי ל-3,500 מבנים במטרה לבחון את פוטנציאל השיקום שלהם. בנוסף, ביצעו הסטודנטים ראיונות עומק עם בתי אב ועסקים מקומיים במטרה ללמוד על האזור ולשמוע מהם הצרכים המרכזיים והדחופים ביותר. ראיונות אלה תרמו לבניית התכנית, היוו הזדמנות ממשית ללמידה עבור הסטודנטים, אך לא פחות חשוב מכך – נתנו לתושבי האזור הרגשה אמיתית שעורכי התכנית מעוניינים להקשיב ולעזור להם. זאת, להבדיל מהמוני "תיירי האסונות" שפקדו את האזור רק כדי לצלם ולהצטלם לצד אתרי הרס ואובדן. האם מדובר בסיפור הצלחה? בנקודה זו מתקשים כותבי הספר להביע עמדה ברורה, משום שהשותפות הייתה אחד מיני פרויקטים רבים שפעלו לשיקום ניו אורלינס לאחר האסון. עם זאת, כותבים המחברים כי שילוב הכוחות במסגרת השותפות תרם לקיום דיון עירוני חשוב אודות עתידו של האזור.
רוח אקטיביסטית מנשבת בקמפוסים
השותפות בניו אורלינס ממחישה כיצד פעילות התנדבותית של סטודנטים בקהילה טומנת בחובה שתי תועלות: מחד, היא יכולה לסייע לקהילה בעת אסון, ומאידך, לספק הזדמנות ללמידה אפקטיבית שגם מעשירה את הידע בשדה התכנוני בכל הנוגע לתכנון מבוסס קהילה ולתהליכי תכנון לאחר משברי טבע. אולם, פעילותה של האקדמיה בזירה העירונית מתקשרת לשאלות עקרוניות רחבות יותר הנוגעות למקומה של האקדמיה בזירה העירונית: האם צריכה להפוך לשחקנית פעילה ולהשפיע על היחסים העירוניים? האם היא יכולה להרשות לעצמה להתבצר במגדל השן או שעליה לצאת לשטח, לפעול וללמוד?
האקדמיה מואשמת לא פעם באליטיזם וניתוק, וכתגובה לכך, הוראה מבוססת קהילה הפכה לפופולרית באוניברסיטאות המערביות, ובמיוחד בארצות הברית, בה לשותפויות מסוג זה יש שורשים עמוקים בהיסטוריה האקדמית. החיבור בין האוניברסיטה לקהילה בארצות הברית החל במאה ה-19 באוניברסיטאות שהוקמו על קרקעות פדראליות (Land Grant Universities), במטרה לשרת קהילות שכנות ולפתח פתרונות חקלאיים. חיבור זה הלך והתחזק בשנות השישים: הרוח האקטיביסטית של אותה תקופה נכנסה לתוך הקמפוסים העירוניים והובילה ללחץ מצד מרצים, חוקרים וסטודנטים על המוסדות האקדמיים להיות קשובים לקהילות שמסביבם. כך הפך החיבור בין האקדמיה לקהילה מ"שירות" בחסות המדינה ל"פעולה חברתית". אותה רוח אקטיביסטית ממשיכה להתקיים בתוך הקמפוסים גם היום, כתוצאה ממגמות ושינויים פוליטיים וחברתיים או משברים כלכליים וסביבתיים, המחזקים את הצורך והרצון של האקדמיה להיות שחקנית פעילה בזירה העירונית (Meron 2012; Angotti et al. 2011).
סטודנטים בפעולה. אפשרות לרכוש ידע שלא נמצא בין כתלי האונברסיטה (צילום: שלי חפץ)
הספרות מייחסת את יישומן של פרקטיקות מבוססות קהילה בהוראת תכנון ערים לשני גורמים עיקריים: הראשון, גורם חברתי העוסק בשאלת מקומה של האקדמיה בחברה: האם האקדמיה הינה שחקנית פעילה בזירה העירונית? האם היא צריכה להיות – אם כן אז כיצד? לצד מי? עבור מי? הגורם השני, פדגוגי, נדרש לשאלת הרלוונטיות של ההכשרה המקצועית של מתכנני ערים, שאלה המלווה את השינויים בשיח התכנוני ואת האופן בו מגדירים את מקורות הידע החיוניים לתהליכי התכנון: מה ואיך מתכננים במאה ה-21 צריכים ללמוד במסגרת הכשרתם? שאלות אלו, החברתיות והפדגוגיות, מתייחסות לתחום התכנון כאל שדה מקצועי בעל מחויבות חברתית וכן למסגרות ההוראה, הקיימות והמועדפות, המשמשות להנחלת ידע עדכני, התואם למציאות חברתית מורכבת ומשתנה.
לצאת מהמעבדה – ולנקוט עמדה
פרקטיקות מבוססות קהילה, כמו השותפות בניו אורלינס, מייצרות קרקע אידיאלית עבור סטודנטים ללמוד, להתמקצע ולרכוש ידע שלא נמצא בין כתלי האוניברסיטה. פרקטיקות אלה מאפשרות גם להעביר ידע תכנוני לקהילה, לתמוך בתהליכי גישור מול מוסדות תכנוניים, להנחיל בקרב הסטודנטים ערכים לאזרחות פעילה ולהכשיר בוגרים לשמש כמתכננים בעלי ראייה חברתית ביקורתית. אולם, לצד ההזדמנויות, שותפויות אקדמיה וקהילה מציבות אתגרים רבים. הספרות מתארת ניסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות ומציגה תמונה בה השותפויות מאופיינות כתהליכים עדינים, קשים, תובעניים ומורכבים, שאינם זוכים לאותה הערכה אקדמית כמו קורסים מבוססי תיאוריה. בנוסף נתקלת השותפות במחסומים תרבותיים ומעמדיים, קשיי מימון וניהול הפעילות במסגרת לוחות זמנים אקדמיים. כל אלה וגורמים רבים אחרים מקשים על בניית האמון בין הגופים הפועלים ומאתגרים את ביצוע השותפות (Porter 2015 ; Meron 2012 ; Reardon et al. 2008).
האקדמיה היא מקור של ידע וגוף היוצר ידע, מה שהופך אותה בהכרח לבעלת כוח והשפעה. לכן, בהפיכתה לשחקנית פעילה בזירה העירונית צפות ועולות שאלות כמו: כיצד יוחלט לאן ינותב הידע של האקדמיה? עבור מי תייצר האקדמיה ידע ולאיזו מטרה? האם שיתוף פעולה עם קהילה מסוימת יכול לפגוע באינטרסים של קהילה או קבוצת תושבים אחרת שאינם מגדירים עצמם חלק ממנה, או להעצים קבוצה אחת או גוף עירוני על פני קבוצה עירונית אחרת?
במקרה של אזור ה-Ninth Ward בניו אורלינס, פעלה האקדמיה בשיתוף פעולה עם ארגונים חברתיים במטרה לייצר תכנון אסטרטגי המייצג תושבים שקולם אינו נשמע גם בשגרה. האקדמיה פעלה בזירה והביעה עמדה ברורה לגבי אזור שרבים אחרים פקפקו בכדאיות ההשקעה בו. מתוך כך ברור כי על האקדמיה לזכור כי הזירה העירונית מלאה אינטרסים ויחסי כוחות והיציאה אליה ממעבדת המחקר "הניטרלית" דורשת נקיטת עמדה וגיבוש עקרונות ברורים טרם הפעילות בשטח, בדיוק כמו כל שחקן פעיל אחר בזירה העירונית.
ערב בנושא "עיר/אקדמיה: הוראה מבוססת קהילה ככלי לשיתוף פעולה בין העיר לאקדמיה" ייערך ביום שלישי, 01/03/2016, בגלריית זהזהזה בנמל תל אביב. בערב ישתתפו דוברים משני העולמות – האקדמיה והעיר - שיציגו את ההזדמנויות והאתגרים הקיימים בשותפות בין העיר לאקדמיה להשגת המטרה המשותפת של קידום העירוניות. בערב ישתתפו: רותי דונג, הטכניון; פרופ' אדר' רחל קלוש, הטכניון; שלי חפץ, הטכניון; אדר' שי אלאלוף, אדריכל העיר עכו; אדר' ערן מורדכוביץ, הטכניון; ניב רוסו, יועץ ראש עיריית נשר.
שלי חפץ היא תלמידת מחקר לתואר שני במסלול לתכנון ערים ואזורים בטכניון. מחקרה בוחן את מסגרות הוראת התכנון בישראל ומתמקד במקומו של ידע מבוסס קהילה בתוך תהליך ההכשרה של מתכננים בישראל.
כתבות נוספות:
"עיצוב לשם שינוי", מאת מירב בטט
"מתכנים שינוי", מאת הילה בר-נר
"אסור לנטוש את שכונות המצוקה", מאת טל אלסטר
לקריאה נוספת:
Angotti, T., Doble, C. S., & Horrigan, P. (Eds.). (2011). Service-learning in design and planning: Educating at the boundaries.
Reardon, K. & Forester, J. (Eds.). (2016). Rebuilding Community after Katerina: transformative education in the New Orleans planning initiative.
Porter, Libby, (2015)."Partnerships of learning for planning education who is learning what from whom? The beautiful messiness of learning partnerships", Planning Theory & Practice
Reardon, K. M., Ionescu-Heroiu, M., & Rumbach, A. J. (2008). Equity Planning in Post-Hurricane Katrina New Orleans: Lessons From the Ninth Ward. Cityscape
Meron, G. (2012) Community engaged design education. Final report - The Fellowship for Social and Institutional Change at Cornell University, supported by The Public Service Center and Engaged Learning + Research.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 28.02.2016
