אחד בספטמבר

אחד בספטמבר. תאריך שהמשמעות שלו לעולם לא מתפוגגת, גם עבור אלו שסיימו את בית הספר ועוד לא שולחים ילדים משלהם למערכת החינוך.תאריך שנראה כמו חלום רחוק להורים שרק מחכים לקיצו של אוגוסט, וכמו סיוט לילדים שנגררים בחזרה לספסל הלימודים. תאריך שמסמל את סוף הקיץ, את בואם של החגים ואת חילופי העונות.

יש הרבה מה לומר על הקשר (או חוסר הקשר) בין בתי הספר לעיר, וגם על הקשר הסבוך בין ילדים למרחב העירוני. לעיתים קרובות, נראה שהשניים לא מתערבבים. מכוניות, אופניים, זרים, המולה, רעש, זיהום - לפעמים נדמה שהמרחב הציבורי מלא ובאיומים וסכנות. אבל מה הוא בכל זאת מציע לילדים שלנו? האם ילדות מאושרת מתרחשת בהכרח בפרבר שקט או שהיא יכולה להתקיים גם בעיר גדולה וסואנת? האם העיר יכולה לשמש כמגרש משחקים וכבית ספר אחד גדול?

גלריית תמונות חדשה לקראת החזרה לספסל הלימודים.

פינג פונג - מחבואים. ילדים בסביבת משחקים מותאמת עיר

פסטיבל תקליטים עם אבא. מי הילד?

סנטרל פארק ,ניו יורק

"you can't take these photos, they are other people's children"

חום יולי אוגוסט... סיבוב עם אבא בשלג, ויקטוריה פארק, לונדון

יד ביד במוזיאון הילדות, לונדון

ממתינים לאוטובוס, לונדון

משחקי רחוב. מגרש כדורגל עירוני במיוחד, סאן סבסטיאן

אין ספק שההורה בקרבת מקום, הייד פארק, לונדון

יום של אביב על אבא, לונדון

תמונת מזכרת של אמא, לונדון

אמא שמה עין תמיד , לונדון

רצים בכיכר, סטוקולהום

ילדה בשמלה אדומה, סאות'באנר, לונדון

רחבת הטייט מודרן, לונדון

וופל מתוק,שוק מאלטבי סטריט, לונדון

גלריות נוספות:

"סוף שבוע במרקש", מאת אורן עזוז

"התיישבות עירונית", מאת אורן עזוז

"זרים ברכבת", מאת אורן עזוז

"פרטים קטנים של עיר גדולה", מאת אורן עזוז

"טקסטורה עירונית", מאת אורן עזוז

#פרשנות