סוף שבוע במרקש

אוכל, מזכרות, ארמונות, סמטאות, חצרות, גינות נסתרות, אריחי קרמיקה, צבעים, שווקים, עשן סמיך, כבש, תה, מיץ תפוזים, פרדסים, מספרי סיפורים, להטוטנים, רקדנים, אנשים נעימים.

מרקש, עיר מדברית בדרום-מערב מרוקו למרגלות הרי האטלס, היא גם בירתה התרבותית והתיירותית (ועושה רושם שגם הקולינרית) של מרוקו. התרשמות מביקור ראשון בעיר, מדינה, יבשת.

מרקש מכונה לעתים "העיר האדומה" בשל צבעם האופייני של בנייניה

העיר העתיקה מאופיינת בכמעט אפס צמחיה ועצים במרחב הציבורי

עם זאת, היא טומנת בתוכה גנים ירוקים המתחבאים בתוך חצרות פנימיות. אריחי קרמריקה בבית הקברות של המסגד הגדול

צומת סואן בעיר העתיקה

מדרסה בן יוסף, בית ספר לאיסלם הבנוי סביב מערכת של חצרות פנימיות, מקושט באריחי קרמיקה, גילופי עץ וסיתותי אבן. למבנה אין חזיתות לרחוב

למרות התיירות הגואה, העיר העתיקה עדיין מרגישה כעיר שחיים בה

קצבייה פתוחה

כבש צלוי בבורות גדולים מתחת לרצפת המסעדה. נמכר לפי קילו

תה לשטוף איתו את הכבש

העיר, על סימטאותיה האינסופיות, מאופיינת בחצרות פנימיות מטופחות, אך כמעט ללא חזיתות לרחוב

פרדסים שקועים בחצר הקידמית של ארמון באהיה (Bahia) מצננים את האווירה

אריחי קרמיקה מופלאים בשרידים של ארמון באהיה

כיכר ג'אמע אל-פנא, הכיכר המרכזית של העיר העתיקה מאוכלסת במהלך היום ברוכלים, מספרי סיפורים, מרפאים, ומכשפי נחשים. בבוא הערב היא משנה את עורה. עם השקיעה מתאספים בה להטוטנים, רקדנים, מתופפים, לצד עשרות דוכני אוכל אפופי עשן סמיך. הכיכר מוארת במאות נורות קטנות והופכת למקור משיכה לתושבי העיר ומבקריה.