התיישבות עירונית

הזכות לשבת במרחב הציבורי היא בסיסית אבל רחוקה מלהיות מובנת מאליה. החומר, העיצוב והמיקום של כל ספסל או כסא תלויים בתרבות המקומית, בתפיסת תפקיד המרחב הציבורי, בסוגיות של תחזוקה ופשע ואפילו בהשקפות פוליטיות. למרות שהם תמימים למראה, מקומות הישיבה העירוניים מעלים שאלות של מה מותר ומה אסור, ואף יותר חשוב מכך – למי מותר ולמי אסור. הנה כמה דוגמאות למקומות ישיבה רשמיים יותר ורשמיים פחות.

רהיטי הרחוב בפאריז הינם בעלי עיצוב ייחודי ועקבי בכל רחבי העיר. ספסל דו-צדדי פריזאי טיפוסי, ולצידו כיסא נייד

שימוש בכיסאות פרטיים במרחב הציבורי, נווה שאנן, תל אביב

ספסל שמתייחס לנוף האופקי, סטוקהולם

ספסל אבן מתפרק בגן הבוטני של פלרמו, סיציליה

אודיטוריום ציבורי מספסלי עץ ללא גימור, סטוקהולם

גדות התעלה של קיימברידג'. שבו ושתו יין

ספסל דו צדדי טיפוסי של פאריז. עושים הפסקה בכיכר דה ווז'

לא ציבורי, אבל אסתטי

ספסלים בולטים אל רקע הנוף העירוני המושלג של לונדון

שני סוגים של כיסאות ניידים מפוזרים רחבי פאריז, פונים לכיוון השמש האביבית

ספסלים כמעט נעלמים בשלג, לונדון

מושבי ברונזה בצורת בלוט בצפון לונדון - ניסיון לייצר אופי מקומי ולאפשר הזדמנויות ישיבה במקום שהערייה מסרבת לפזר ספסלים מחשש שהם 'יהפכו למיטות להומלסים', לונדון (עיצוב: אורן עזוז)

גלריות נוספות:

"זרים ברכבת", מאת אורן עזוז

"פרטים קטנים של עיר גדולה", מאת אורן עזוז

"טקסטורה עירונית", מאת אורן עזוז